בב"ק דף ב ע"ב תוספות ומילתא אגב אורחריה

וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת

סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי:

​

וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ

וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה

הַשּׁוֹר יִסָּקֵל

וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת:​

​

​

​

​

​

​(לה) וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְגַם

אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן:

​

(לו) אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ:

​

"מאי שנא גבי אדם דכתיב "כי יגח"

"?ומאי שנא גבי בהמה דכתיב "כי יגוף

​

מתרצת הגמרא:

אדם דאית ליה מזלא כתיב כי יגח

בהמה דלית לה מזלא כתיב כי יגוף

​

​​

ומלתא אגב אורחיה קמ"ל

דמועד לאדם - הוי מועד לבהמה

ומועד לבהמה לא הוי מועד לאדם

​ומקשים התוספות:

​

אפילו לרב פפא דאמר לקמן בשור שנגח ד' וה' (דף לז.) דמועד לאדם סתמא לא הוי מועד לבהמה

היינו דוקא שנגח ג' בני אדם דבהכי לא הוי מועד לבהמה

אבל נגח אדם ושור וחמור דהוי מג' מינים הוי מועד לכל

אבל נגח שור וחמור וגמל לא הוי מועד לאדם​

ואף על גב דלכל בהמה הוי מועד אפילו לרב פפא כדאיתא התם.

מועד לאדם - שנגח אדם שור וחמור, הוי מועד לבהמה - לכל הבהמות.

​

מועד לבהמה - שנגח שור חמור וגמל, לא הוי מועד לאדם - בכלל.

​

​

​

​

וה"ר מנחם פי' דה"ק :

מועד לאדם

שהיה מועד לכל וחזר בו מבהמה ונשאר מועד לאדם - הוי מועד לבהמה

דחזרה דבהמה לאו חזרה היא

אבל מועד לכל וחזרה מאדם לא הוי מועד לאדם

דחזרה דאדם חזרה היא.

​

​

מועד לאדם - שחזר מבהמה ונשאר לאדם, הוי מועד לבהמה.

​

מועד לבהמה - שחזר מאדם ונשאר לבהמה, לא הוי מועד לאדם.