טענת נגד והפרכתה

אנחנו נמצאים כעת בשיאו של משבר גלובלי. וירוס הקורונה שהתפשט בעיר וואהן בסין בנובמבר שנה שעברה גרם לגלי תחלואה גדולים בישראל ובעולם. גלי התחלואה גרמו לכמויות רבות של חולים (הרוב חולים קל או ללא סימפטומים אך יש גם חולים קשה) ואף למוות במקרים מסוימים. כחלק מהמאמץ לקטוע את שרשרת ההדבקה, נסגרו חטיבות הביניים בחודש ספטמבר ומאז התלמידים נמצאים בשגרת "למידה מרחוק".

לדעתי, סגירת בתי הספר ובפרט חטיבות הביניים היא לא פתרון מספק לבעיה ויתרה מכך, היא גורמת יותר נזק מתועלת לתלמידים ולחברה.

יש לכך מספר סיבות, ראשית, חטיבות הביניים הן שלב מעבר בו תלמידי כיתות ז' עוברים מהיסודי לתיכון ומשום כך הן קריטיות בעיצוב האופי של התלמיד וחשוב מאוד להחזיר אותם לשגרה במהירות. מעבר כזה עלול ליצור לחץ אצל התלמיד, קשיי הסתגלות חברתיים, פערים לימודיים וכל זה בשנה רגילה. השנה, התלמידים בכיתות ז' היו בבית הספר שבועיים והם לא מכירים את המורים שלהם, והמורים לא מכירים אותם מה שמקשה מאוד על יצירת תהליך לימודי. נוסף על ההיבט הלימודי, בהיבט החברתי התלמידים בכיתות ז' שנמצאים בשלב קריטי בגיל ההתבגרות שלהם, לא הספיקו לגבש חברויות בכיתה החדשה וישר הוצאו לסגר ולכן רבים מהם מבלים הרבה שעות לבד.

בניגוד לכך, יש הטוענים כי דווקא את תלמידי חטיבות הביניים אפשר להשאיר בבית אחרונים. זאת משום שהם לא צריכים השגחה צמודה של ההורים בבית וגם אין להם מבחני בגרות ולכן להשאיר אותם לא יגרום לנזק.