'מסכת אבות פרק ד' משנה ב

בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה , ובורח מן העבירה.

שמצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה.

ששכר מצוה, מצוה.

ושכר עבירה, עבירה.

האדם עושה דברים שאליהם הוא רגיל אם הוא יתרגל לעשות מצוות יהיה לו קל יותר לקיימם וימשיך לעשות עוד

בהתחלה שאדם עושה עברה הוא מרגיש מאוד רע עם זה אבל לאחר שכבר עשה אותה פעמיים ושלוש הוא כבר לא מרגיש שזו עברה.

השכר האמיתי על המצווה הוא המצווה עצמה!

כך אתה זוכה להיות אדם טוב יותר.

והעונש האמיתי על העברה הוא העברה בעצמה שאדם השחית את עצמו ופגע בשלמותו.